<h1>סמ"ג לאוין סימן ס"ט</h1>
<h2>דף כא.</h2>
ר' יצחק הלוי וגדולים אחרים היו נוהגין להתענות ממחרת י"ה מההיא דרבא הוה יתיב תרי יומי בתעניתא ואישתכח כוותיה, ואותם הנוהגים כן אין להם לאכול במוצאי י"ה כלל עד לילה אחרת ולשמור עצמם למחרת מכל מלאכה.
<h2>דף כט:</h2>
נהגו העם לתקוע קשר"ק במוצאי י"ה, ואין זה זכר ליובל שאם כן לא היו עושין כך בכל שנה אלא בזמן היובל, ועוד בי"ה עצמו היה דינו וחכמה היא ואינה מלאכה (ר"ה כ"ט ב'), אלא יש לומר שנתקן משום דאמרינן במדרש (קהלת פרשה ט') במוצאי יום הכפורים בת קול יוצאת ואומרת לך אכול בשמחה לחמך, וכן יסד הפייט אחר גמר מיצוי אכול דצוי ורצוי, ומפני שאין יום טוב זה מפורסם עשו בו תקנה לפרסמו ולכך תוקעין קשר"ק כדאמר (שבת ל"ה ב') תוקע ומריע ותוקע, ואין צריך להמתין עד אחר הבדלה בחונן הדעת מפני שהיא חכמה ואינה מלאכה, ואפילו בשבת אין איסור לתקוע אלא גזירה שמא יוציא השופר מרשות לרשות ללמוד סדר התקיעות, ואין כאן לחוש בתקיעה מועטת כזו. וקבלתי ממורי רבינו יהודה בר רבי יצחק, אחר שהשלים תפילת נעילה אומר קדיש ואחר כך [אומר] ז' פעמים ה' הוא הא-להים, לפי שהשכינה עולה למעלה משבעה רקיעים, ואחר כך שמע ישראל פעם אחת ומיד תוקעין משום דכתיב (תהלים מ"ז ו') עלה א-להים בתרועה ה' בקול שופר.
